קראתי לילד בשמו 

לפני כמה שנים נולדתי סוף סוף,הייתה לידה גדולה,הרבה מוזמנים,היה אוכל טוב,מוסיקה והרבה הרבה מתנות,היו אפילו כמה שלא הגיעו ללידה.חשבתי לעצמי שבבוא היום גם אני לא אלך ללידה שלהם.
אחרי מספר שנות חיים, שכבר כמעט לכולם יש אגו,רציתי גם אני.אז נכנסתי להריון(בלי כוונה)ונולד לי אגו קטן וחמוד,ממש דומה לאמא שלו,כמעט לא הרגשתי אותו בהתחלה,הוא אפילו לא בכה כשהייתי שוכח ממנו.
היום פתאום שמתי לב שהוא גדל כל כך,שאלתי את עצמי מתי הוא הספיק,כנראה בשל הסיבה שהייתי כל כך עסוק לא ראיתי את זה,הוא לא שומע לי יותר,אני מגיע לבית הספר כל יום כדי לשמוע שוב ושוב על הצרות שהוא עושה לי,הוא מפריע באופן קבוע לחמלה ואושר להיכנס לכיתה,החבר החדש שלו ,כבוד,כבר לא בא אלי הביתה,בקיצור אין לו חברים והוא כל הזמן עסוק בעצמו.
אני כל כך כועס על ההורים שלי שלא לימדו אותי אייך לחנך אותו.ההורים של שמחה וענווה המליצו לי לבדוק אם אין לו הפרעות קשב וריכוז.
עכשיו אני צריך לעזוב הכל ולטפל בו.יש לי חבר שעוסק ברפואה אלטרנטיבית שהמליץ לי לשלוח אותו לחוג מדיטציה,לקנות לו ספרים על רוחניות או לחפש לו קואצ'ר שיעשה איתו תהליך של אימון אישי.עכשיו,אולי זה יעזור לו,ממש לא בא לי לתת לו ריטלין.
כל כך היה לי טוב כשהוא היה קטן,חבל שלא שמרתי עליו אז...
מזל שראיתי את בזמן כשעוד ניתן לטפל בזה.

נ.ב.
"אגו אסור להזניח,כי אחרת הוא ישבש לי את החיים"
מאת אוליבר רוס-מאמן אישי הוליסטי